היום נסעתי, או ליתר דיוק הזדחלתי לי, ברחוב שנסעתי בו פעמים רבות. פתאום תפסה עיני שלט ענק של גן ילדים. איך לא ראיתי אותו עד כה אין לי מושג. בכל אופן ראיתי אותו היום. לא זוכרת את שמו. משהו שמח. משהו כמו תעלולים או הרפתקאות או משהו כזה. רקע ורוד מסטיקי, ציור שמח. ולידו הייתה פעורה דלת החניון של חברה קדישא, ממש ליד תחילת החיים על הנאותיהם נמצאם המשרדים למען משפחותיהם של אלו שנגמרו חייהם. באותו רחוב פוסעים זעטוטים שידיהם אחוזות ביד הוריהם ומולם באים ילדים גדולים האוחזים בידיהם הגדולות את ידו הקמוטה של ההורה שנשאר לבד מאחור.
היפוך תפקידים בחיים ולאחריהם.
סוף והתחלה.
לא בהכרח בסדר הזה. לא בהכרח החיים מלאים שמחה וכיף, ולפעמים המוות מכיל בתוכו אנחת רווחה, גם אם עצובה. ובכל זאת שני קצוות של אותו דבר.
של החיים.
היפוך תפקידים בחיים ולאחריהם.
סוף והתחלה.
לא בהכרח בסדר הזה. לא בהכרח החיים מלאים שמחה וכיף, ולפעמים המוות מכיל בתוכו אנחת רווחה, גם אם עצובה. ובכל זאת שני קצוות של אותו דבר.
של החיים.
נשמה טובה שלי. אוהבת את הכתיבה שלך ואת ההבחנות הקטנות שלך. את המבטים המחייכים שלך הנשלחים ככה לסביבה בלי שתמיד את שמה לב ותראה מה יצא מהם. רוצה בלוג גם. למדי אותי להבליג. דגש ב-ב... :-)
השבמחקכמו שכתב אלטון ג'ון ירום הודו זהו "מעגל החיים"
השבמחק