פיתו אות להצטרף לפרויקט הסטוריה אזרחות. בו ילמדו הילדים אחרת. אני אלמד אחרת, ואלמד תוך כדי. להלן "תחקיר" עצמי לאחר שלושה שיעורים.
רקע - כתה ט. כתה תוססת הטרוגנית, שרק עכשיו, לאחר התעודה, הבינו התלמידים כי פניהם לתיכון. כלומר הציונים הלימודיים וציון ההתנהגות מהווים את המדד לקבלתם לתיכון ולמגמה הרצויה.
המניעים ליצירת התהליך – כיוון שאנחנו שקועים עמוק בתוך החינוך האישי קיים רצון לשלב בתוכו גם את הפדגוגיה. בנוסף קיים כאן עניין אמיתי שלי בדרך הוראה ולמידה אחרת. הלמידה גם שלי, לא רק של התלמידים.. משה ואני מבלים יחד בהשתלמות מתוקשבת, שם אנחנו לומדים כלים שונים, ובדרך ההוראה הזו מתאים לשלב חלק מהכלים שלמדתי, שוב למידה ויישום שלי.
ציפיות מוקדמות שלי – בשמיים. הגעתי מלאת התלהבות לכתה, ועוד לפני כן, כשהתחלנו (משה יולי ואני) לתכנן את הפרויקט חיכיתי שיתחיל. משהו חדש ומרענן בנושא מעניין, המשטרים הטוטליטאריים. מלבד הנושא צפיתי כי לא תהייה בעיה בלמידה שיתופית, כי מדובר בכתת החינוך שלי.
התהליך שנעשה עד כה – תכנון שלושת השיעורים הראשונים בעזרתה של יולי. פגישה של משה ושלי ביומנו החופשי למספר שעות כדי לערוך ולארגן את השיעורים הללו. בחירת הסרטונים המתאימים. העלאת שאלות לצפייה. החלטה על חלוקת הכתה לקבוצות לפי מערך ג'יקסו, על מנת ליצור קבוצות הטרוגניות שוות. בחירת המדינות אותן ילמדו התלמידים. החלטה כי המדינות תוגרלנה בין הקבוצות למניעת ויכוחים בסגנון "למה זה? רציתי אחר." הצגת הנושא לפני הכתה, צפייה בסרטונים המתארים משהו מהמשטר הטוטליטארי, הצגת היעד: הקמת נבחרת "דיבייט" אשר תדון מול קהל בשאלה: "האם במדינת ישראל יכול לקום משטר טוטליטארי?"
· "הפתעות" שהתרחשו במהלך הובלת התהליך – התנגדויות קשות ביותר. חוסר רצון של התלמידים לעבוד בקבוצות, חשש שהציון יפגע בגלל תלמידים שלא ימלאו את חלקם במשימה, רצון להיות עם חברים, רצון להיות קבוצה של יחיד, איך ניתן להעריך עבודת צוות, איך נעשית הערכה עצמית, איך יעבדו יחד, למה אי אפשר שהכל יעשה דרך הפייסבוק, למה חייבים ג'ימייל (בגלל עבודה על מסמכ/ים משותף/ים), לא סומכים זה על זה ולא עלי שאדע להתמודד עם דברים אלו. לאור כל אלו התייעצתי עם יולי, עם משה ועם עצמי. הדבר הראשון שעשיתי היה מתן מקום לכל החששות שלהם. שעור שלם הקדשתי לכך. ניסיתי לענות, אבל הייתה קבוצה קשה שהייתה עסוקה בלהתנגד ולכן לא שמעו אותי. לעומתם הייתה קבוצה שהתגייסה לעניין. כתבתי להם על הקיר בפייסבוק :
יקירי!! בלי כעסים ובלי אנטי הדדי. בבקשה כתובות ג'י מייל. תנו צ'אנס לדרך לימוד חדשה. יכול להיות לנו ממש כיף בלימוד יחד. אני מחכה לשיעורים הבאים, אשמח אם תצטרפו אלי לציפייה הזו
בנוסף לקחתי את אחת המתנגדות לשיחה אישית ושם הצלחתי לחדור מתחת לאנטי. בהתאם להצעתה של יולי ביקשתי מחגית שתיכנס לשיחת מוטיבציה. וכאן הייתה הפתעה. כאשר שאלה אותם מה הם לומדים אחת התשובות הייתה עבודה בקבוצות. כלומר משהו נכנס להם לראש. הייתי מרוצה לאללה, וביקשתי מהם לאחר שיצאה, לכתוב אמנה קבוצתית. הדברים שהכי חשובים לכל קבוצה כדי שהתהליך יצליח. כל קבוצה כתבה את אמנתה שלה, כולם חתמו עליה והאמנות הללו אצלי. בנוסף יש צורך בראש קבוצה, והם התנדבו לעניין.
אכזבה לטובה הייתה בשיעור השני בו התחלנו ממש בלמידה. הם עבדו כל כך יפה שהיה תענוג. רעש כמובן אבל עבודת צוות.
חשוב לציין שמשה ואני לומדים יחד תוך כדי התקדמות הפרויקט. מה שנקרא o.g.t. און ג'וב טריינינג. בן דוד של p.b.l. פרוג'קט ביי לרנינג (למידה תוך תהליך)
לעתיד לגבי המשך התהליך – אני צופה שתעלינה בעיות נוספות. איך יעשה האיחוד בין הכיתות. איך תיבנה נבחרת הדיבייט. האם באמת ימשיכו לעבוד במשותף כפי שהיה בשיעור הראשון.
חלומות לעתיד הרחוק יותר – מקווה שהתלמידים ילמדו להשאיר את הראש פתוח.
לגבי ולשותפי להוראה, אבל בעיקר לגבי, שכל שנה אוכל לעשות משהו כזה אחר אפילו על חשבון התקדמות בחומר ושתמיד יהיה לי שותף כמו משה, כי בד זה ממש קשה ומתסכל.
אם במקרה מישהו קורה את הבלוג שלי ואת הפוסט הזה אשמח לקבל רעיונות להמשך.
