שלום, היום במסגרת ההשתלמות התנסינו בהעלאת תגובה למשימה מתוקשבת. ראינו, קראנו, כתבנו, עשינו, ממש התנהגנו למופת. בהחלט ניתן היה ללמוד מהשיעור. האמת, היו חלקים קצת ארוכים מידי, ההתנסות מבחינתי היא הדבר השווה ביותר.
למדנו דרך שאלות, שיטה נפלאה כי היא מעלה ומציפה מחשבות שלא חשבתי עליהן קודם, עוד זוית ראייה עוד נקודה למחשבה. המורה בהחלט יכול לזמן למידה, גם אצל עוללים בחטיבת הביניים כאשר הוא פתוח להתנסות, כאשר הוא בטוח במעמדו ובמה שהוא עושה. אצל שולמית היום זה היה ברור. גם כאשר משהו לא הצליח כפי שתכננה לא נלחצה ונשארה נינוחה. בעבודות הכתה השונות אני מוצאת עצמי מורה מסייעת, ומקווה שמעוררת למידה.
משוב העמיתים הוא דבר חשוב. הייתי רוצה ללמד את תלמידי לא לפחד מהאפשרות להעריך את חבריהם, והשאלון שקיבלנו היום למלא, המחוון, היה נפלא בעיני ובהחלט שמיש.
לקראת סף הפגישה נפל דבר. אנחנו נסוק בלמידה בשיטת הג'יגסו, כאשר הוגרלנו לקבוצות עפ"י נושאים. קם קול זעקה... אבל איך? ואיך ניפגש? ומתי? ואני לא מכיר/ה את הנושא ואת האנשים ועוד ועוד. בשנייה הפכנו מלומדים למופת לתלמידים רטנניים. תפסתי את עצמי שנייה לפני חיפוש "עם מי אחליף נושא" ועצרתי. זו הרי השתלמות מתוקשבת, יש פורום, צ'אט, קבוצות דיון. מה הסיפור? יהיה טוב. איך אוכל לדרוש מתלמידי לעשות כך אם אני מתנגדת.
הרצון להצמד למוכר ולידוע, האנשים אותם אני מכירה - החברים, הנושא שאני מכירה - נושא הלימוד או עדיף שממש לא וכך הלאה. לרגע הייתי בנעלי תלמיד, כשיתנגדו אדע מה הם מרגישים ואז אוכל לענות להם ביושר ולא באופן "מורתי", בלי דידקטיקה גלויה, אלא מתוך הבנה ואמונה שאכן זה אפשרי.
ערב טוב
למדנו דרך שאלות, שיטה נפלאה כי היא מעלה ומציפה מחשבות שלא חשבתי עליהן קודם, עוד זוית ראייה עוד נקודה למחשבה. המורה בהחלט יכול לזמן למידה, גם אצל עוללים בחטיבת הביניים כאשר הוא פתוח להתנסות, כאשר הוא בטוח במעמדו ובמה שהוא עושה. אצל שולמית היום זה היה ברור. גם כאשר משהו לא הצליח כפי שתכננה לא נלחצה ונשארה נינוחה. בעבודות הכתה השונות אני מוצאת עצמי מורה מסייעת, ומקווה שמעוררת למידה.
משוב העמיתים הוא דבר חשוב. הייתי רוצה ללמד את תלמידי לא לפחד מהאפשרות להעריך את חבריהם, והשאלון שקיבלנו היום למלא, המחוון, היה נפלא בעיני ובהחלט שמיש.
לקראת סף הפגישה נפל דבר. אנחנו נסוק בלמידה בשיטת הג'יגסו, כאשר הוגרלנו לקבוצות עפ"י נושאים. קם קול זעקה... אבל איך? ואיך ניפגש? ומתי? ואני לא מכיר/ה את הנושא ואת האנשים ועוד ועוד. בשנייה הפכנו מלומדים למופת לתלמידים רטנניים. תפסתי את עצמי שנייה לפני חיפוש "עם מי אחליף נושא" ועצרתי. זו הרי השתלמות מתוקשבת, יש פורום, צ'אט, קבוצות דיון. מה הסיפור? יהיה טוב. איך אוכל לדרוש מתלמידי לעשות כך אם אני מתנגדת.
הרצון להצמד למוכר ולידוע, האנשים אותם אני מכירה - החברים, הנושא שאני מכירה - נושא הלימוד או עדיף שממש לא וכך הלאה. לרגע הייתי בנעלי תלמיד, כשיתנגדו אדע מה הם מרגישים ואז אוכל לענות להם ביושר ולא באופן "מורתי", בלי דידקטיקה גלויה, אלא מתוך הבנה ואמונה שאכן זה אפשרי.
ערב טוב
